סוף סוף יבינו

אחת הפנטזיות הרווחות בקרב אימהות ואבות היא שיום יבוא, והילדים שלהם "סוף סוף יבינו":
כמה התאמצנו בשבילם,
כמה נתנו,
כמה השקענו,
כמה ויתרנו,
כמה זה היה קשה לפעמים,
וכמה זה היה גם כיף,
וכמה וכמה וכמה..
 
גם אצלי עולה המחשבה ה"פולנית"-אך-טבעית הזו, בכל פעם ש..  – יש אינספור דוגמאות, לא בעיה ללקט. כמעט כל רגע יכול להיות רגע כזה.
 
הפנטזיה ההורית הזו מתחדדת כאשר הילדים עומדים להיהפך להורים בעצמם. לא מעט מהאימהות שבדרך-לסבתאות, שאותן ראיינתי, דיברו על כך שזה מתקרב:
כאשר הבת תהיה אמא בעצמה, היא סוף סוף תבין.
"ולמה חשובה לך ההבנה שלה?" – שאלתי.
 
חלק מהאימהות דברו על הכרת התודה. על ההערכה. על הסליחה. על הלמידה.
אבל אמא אחת סיפקה לי את התשובה שממש הסעירה אותי. היא דברה על אהבה:

"אני שמחה שבתי הפכה לאמא, לא בגלל שאני צריכה שהיא תבין כמה זה קשה ותובעני, באמת שלא, ובטח לא בשביל שהיא תבין שגם אני רוצה זמן לעצמי… אני רוצה שלילך סופסוף תבין מהי המשמעות של להיות אמא, מבחינת האהבה. אני חושבת שהילדים לא יודעים כמה שאנחנו אוהבות אותם.."
("הולדת סבתא", עמ' 297)
 
במילים אחרות,
אותה אמא ידעה, שרק כאשר בתה תהיה לאם, היא תבין כמה שאמא שלה אוהבת אותה.
רק הורה יכול להבין כמה שהוריו אהבו אותו. זו אהבה שאין שניה לה.
 
 

**********************************************************

מהם הנושאים והקונפליקטים המרכזיים שמעסיקים אימהות לנשים בהיריון, סבתות טריות וסבתות ותיקות? 

על נשיות, אימהות, יחסים עם הבת או הכלה, זהות, סבתאות ועוד – אשמח לספר, אם תזמינו אותי להרצאה או לקבוצת נשים (אימהות צעירות או ותיקות, סבתות). אפשר לשלוח אלי מייל דרך האתר או להתקשר

0522-747009. להשתמע, ענת.

 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אמא  ביום 06/05/2009 בשעה 21:15

    לא התחלתי לחשוב שאמא שלי אהבה אותי כשילדתי בעצמי וגם לא היום כשילדיי כבר די בוגרים. הילדים שלי יודעים שאני אוהבת אותם כי אני מחבקת ומנשקת אותם ואומרת להם שאני אוהבת. לא בגלל שהם ראו אותי מבשלת או מנקה את הבית או מפרנסת. אמא שלי חושבת שאהבה זה להפגין דאגנות בלי סוף ולתת עצות. לא קונה את זה.גם לא בטוחה שאהבת אם היא לנצח אצל כל אחת.

  • דפנה לוי  ביום 06/05/2009 בשעה 22:08

    נדמה לי שאם יש דבר אחד בעולם הזה שתמיד הייתי בטוחה בו, זה אהבתם של הורי…משהו שהועבר, כך נדמה לי, בלי מילים בכלל, עמוק וברור ובטוח.

  • רות  ביום 06/05/2009 בשעה 22:16

    תודה לך .
    דבריך רגשו אותי כי גם אני הייתי עונה כמו אמא של לילך .
    אין כמו לאהוב ילד שלך אבל יש רצון שהוא ידע זאת וירגיש ויעניק את אהבתו לבנו/ביתו .
    אין כמו להיות סבתא .אשריי שזכיתי .

  • בת  ביום 06/05/2009 בשעה 22:17

    שבצורה ברורה ובוטה אוהבים ילד אחד ולא אוהבים את השני. יש יותר מדי הורים שלא רק שאין להם כישורים להיות כאלה, יש להם כישורים הפוכים, הרסניים. לרוב הם כמובן חסרי מודעות לחלוטין גם אם הם משתמשים במילה אהבה.

  • ענת  ביום 06/05/2009 בשעה 22:55

    לאמא,וגם לדפנה. לתפיסתי, יש הבדל בין לדעת שאוהבים (ואכן, יש הורים שגורמים לילדיהם להבין זאת, בכל מיני דרכים מפורשות ועקיפות), לבין איזו הבנה שבאה מאוחר יותר, לגבי מה מיוחד באהבה הזו, שהיא אחרת.
    כשאני הפכתי לאמא, הרגשתי שיצא ממני סוג אחר של אהבה, וזה היה חידוש עבורי.

    לבת,כמובן שיש גם את הדברים הללו. מאותה זוית ראיה, אפשר לדמיין, שילדים שהפכו להורים וכבר התנסו באהבה של הורה לילד, מבינים יותר כמה "חוטאים" ההורים האחרים, ההרסניים שעליהם הצבעת.
    ולרות, תודה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: