הולדת סבתא ורגשות מעורבים

הולדת סבתא  
תינוק חדש שמגיע למשפחה יוצר טלטלה שמשפיעה לא רק על הוריו טריים, אלא גם על מי, שברגע אחד הופכים לסבא ולסבתא.
המעבר לסבתאות/סבאות, גם אם הוא טבעי ורצוי, מעלה רגשות מעורבים:
 
אושר ושמחה
סיפוק מהמשכיות השושלת, הקלה מכך שהבת/הבן "הסתדרו" (במובן ה"פולני", יש להם משפחה ואין בעיות פוריות), שמחה מקבלת התפקיד הנכסף של להיות סבתא וסבא, ציפיה מכך שהבת/הבן- שיתחילו לראות דברים מנקודת מבט אימהית ואבהית- יבינו את הוריהם ו"סוף סוף" יקבלו אותם, ובמיוחד, אושר גדול מההזדמנות להיות שוב בקשר עם תינוק קטן ואהוב, שיקבל בשמחה את החום והאהבה שירעיפו עליו, תוך תקווה שלא יחזרו על השגיאות שעשו בעבר כהורים טריים ואפילו יעשו תיקון.
רגשות אלה הופכים את המעבר לסבתאות/סבאות לאחד השיאים (המפתיעים לטובה) בחיים.
 
אבל, בצד השמחה, יש גם חששות ועצב:
ראשית, ככל שהלידה מתקרבת, עולים חששות כבדים לבריאות היולדת והתינוק. ישנם סבים וסבתות שמגלים קושי רב לקבל על עצמם את התפקיד החדש אם בגלל חוסר מוכנות ("זה מוקדם מדי, אני עסוקה מדי, צעיר מדי וכו'), ואם בגלל הדימוי הלא-מחמיא שיש (בעיקר לסבתות) בחברה (זקנות, "סיפורי סבתא", נשים שקופות ולא נחשבות, אשר סיימו את תפקידן). העובדה, ש"אמא יש רק אחת", אבל סבתא יש שתיים – עלולה לעורר תחרות בין הסבתות/סבים משני הכיוונים על לבו של התינוק ואיכות הקשר עימו. לעתים יש אכזבה או לחץ מכך שלוקח זמן להיקשר לתינוק (ועוד יותר, אם הוא דומה לצד השני). עניין נוסף שמעורר חשש ואפילו עצב הוא התחושה, שהפעם הילדים באמת עזבו את הבית; יש להם משפחה משלהם, ותינוק שאליו יפנו את תשומת הלב והאהבה שבתוכם, וההורים תוהים – מה יישאר לנו.
נראה, שעל רגשות אלה פחות מדברים בחופשיות, ומי שחש אותם מרגיש לעתים בדידות רבה.
 
כל סבתא וסבא עשויים לחוות את כל קשת הרגשות, עם דגש על רגש אחד או שניים שיהיו דומיננטים ויצבעו את התקופה. כמובן, שרגשות שונים עשויים לעלות בתקופות שונות של תקופת המעבר, שתחילתה בהיריון הבת/הכלה וסיומה מספר חודשים לאחר הלידה.
 
אחת הדילמות השכיחות שעולות בתקופה זו קשורה בשאלת מעורבות הסבתא-סבא בטיפול בתינוק, שעלולה לעורר מתחים ואף להביא למריבות עם הילדים. בעוד שיש סבתות וסבים ששמחים לבלות זמן רב עם נכדיהם, ואפילו לטפל בהם, יש כאלה שמעוניינים להמשיך בעיסוקיהם (עבודה, תחביבים) ליהנות מהיתרונות שבאים עם הגיל והזמן הפנוי ולפגוש את הנכדים בתדירות נמוכה יותר.
מעניין (אם כי לא תמיד נעים) לגלות, שאימהוּת ואבהוּת ההורים הטריים מהווה משוב לסבתות ולסבים לגבי ההורות שלהם, שהרי, דימיון בסגנונות ההוריים משקף הערכה וקבלה של ההורות, ולהפך.
 
 
אז מה כדאי לעשות?
להכיר בכך שבתקופת המעבר לסבתאות/סבאות עולים על פני השטח עניינים חשובים ומורכבים, שקשורים הן בדימוי העצמי והן בהתמודדות עם שינויים גדולים במשפחה, אשר "דורשים" התייחסות.
מומלץ מאוד לדבר ולהקשיב:
עם חברים שעוברים דברים דומים, בין בני הזוג, ובעיקר, עם הילדים שהופכים להורים. תקשורת גלויה, שחושפת את השינויים שעוברים כל אחד מבני המשפחה, עשויה לקרב ביניהם ולאפשר לכולם לעבור את התקופה המרגשת הזו ביתר קלות.
בכל מקרה, ההסתגלות לשינוי, יצירת קשר עם הנכד/ה ואימוץ הסבתאות/סבאות הינם תהליכים שלוקחים זמן. כדאי לנצל את הזמן כדי לגלות אילו משאבים מיוחדים מביא כל אחד לתפקיד החדש, למצוא את הדרך בה התפקיד ישתלב במרקם החיים הקיים ולא ישתלט עליו, ובמקביל, לאפשר לילדים ללמוד איך להיות הורים, ולא להתערבב יותר מדי.

 

(לקוח מתוך הרצאה שלי)
 
 
 
 

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: