הנקה

יניקה
אמא שלי היתה אשת חיל מאין כמותה. היא ילדה שישה בנים ושתי בנות, בהפרשים של שנה-שנתיים ביניהם. לא היו אז אמצעי מניעה. אני הבן השני. את כולם הניקה.
החינוך בבית היה תורני, וכל אימת שחזרתי הביתה מבית הספר, שאלה: "מה למדת?" "אולי תקרא פרק תהלים?"
אמא היתה אישה רזה, לא גבוהה, בעלת שדיים גדולים תמיד, שדיים של אישה מינקת. אז לא הלכו עם חזיות. היא נהגה לאכול הרבה, לשתות בווארקה, תה בחלב, לכן תמיד היה לה חלב.
כל ילד שרצה לאכול, היתה מתיישבת, לא משנה היכן, וחולצת שד.
היא התעניינה רק בילדיה ובאבינו. בשום דבר אחר לא. אנחנו היינו היהלומים שבבית.
בכל יום חיכתה לאבא עם ארוחה מוכנה, ואנחנו לא התקרבנו, כדי לא להפריע לשניהם לאכול. את הארוחה שלנו אכלנו לבד, ורק בימי שישי ושבת סעדנו יחד כל המשפחה.
פעם שמעתי את אמא מדברת עם אחיותיה הצעירות. "כשיהיו לכן ילדים", אמרה, "תשתדלו להניק אותם כמה שיותר, כי חלב האם הוא כמו תרופה. ילד שניזון מחלב אם לא חולה. זה נותן לו כוח לגדול".
אני זוכר את עצמי בגיל ארבע:
בבוקר קמתי ונכנסתי למיטה של אמא, "אמא, אני רעב".
אמא מיד נתנה לי לינוק.
"אמא, זה לא מספיק, אני רואה שיש חלב גם בצד השני",
ואמא נתנה את השני.
 
כשאמא הלכה לגינה, לקחה אותי איתה. כשהייתי רעב אמרה, "ילד שלי, תכף תקבל". התיישבה על גדר והניקה אותי. זה היה מקובל בכל בית. ללא בושה.
 
בגלל שינקתי עד גיל 6, היה לי כוח להחזיק מעמד בעבודת פרך במחנה הריכוז.
בזכות ההנקה אני היום בן 83, לראשונה חליתי בגיל 70.
 
דוד, 1925

רחל, 1910-1939

 

מתוך: "מאה אמהות, מאה זיכרונות""

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רונית  ביום 28/02/2010 בשעה 23:01

    אבל אני לא מבינה את השנים והשמות בסוף.

  • ענת הררי  ביום 28/02/2010 בשעה 23:55

    גם אני מרגישה כמוך ביחס לסיפור.
    השמות למטה – שנות לידה (של דוד ושל אמו, רחל),
    ושנת פטירתה של רחל.
    לאורך כל הספר מופיעים הפרטים הללו,
    שמספרים לקוראים מאיזו תקופה הזכרון, באיזה גיל (של הכותב ושל אמו – אם היא בחיים) נכתב הזכרון, וכמובן – העובדה שהאם חיה/נפטרה, גם היא משמעותית ביותר.

    תודה.

  • avital baron izackov  ביום 03/08/2011 בשעה 10:04

    אי אפשר שלא להתרגש מהסיפור.
    באופן סטרואוטיפי מאוד, הייתי בטוחה שהכותבת הינה אישה. התחלתי את קריאת הסיפור מהמשפט האחרון המספר על הקשר בין יניקה ומחנה הריכוז ומאחר והנושא סיקרן אותי עברתי להתחלה. גם שם התחלתי את הקריאה במחשבה כי אישה היא הכותבת. הקשר בין הנקה זכרון של אמא וכו…הופתעתי לראות כי הכותב הוא גבר ונגעה לי ללב הכתיבה הכנה והחושפנית תרתי משמע בנוגע לשדיים של אימו/הנקה. מורגשת האהבה והקרבה שלו לאימו, אך רק בסוף כשהבנתי כי הכותב הוא אדם מבוגר וכי אימו איננה עוד, הבנתי מה היה המרכיב שריגש אותי בקריאת הסיפור.
    הגעגוע.

כתוב תגובה לavital baron izackov לבטל