כלה ונדוניה: מה באמת מביאה הכלה למשפחת בעלה?

רבות נאמר ונכתב על יחסי כלה – חמות. תמיד, וללא יוצא מן הכלל, בהרצאות שלי או בקבוצות לסבתות שאני מנחה, עולה מצד המשתתפות בקשה, שנעסוק בנושא הלוהט והמורכב הזה, שמהווה מקור לא אכזב לקשיים שהן חוות במשפחה. במצב שבו היחסים בין הכלה לחמותה אינם טובים, הדבר משליך על תדירות המפגשים עם הבן ועם הנכדים, ומזמן מפגשים מתוחים ולא נעימים של המשפחה המורחבת. בצד אמהות שמברכות על הצטרפותה של הכלה למשפחה, רואות בה "בת" או בת משפחה לכל דבר, ונהנות מקשר שבין אשה לאשה על כל המשתמע מכך, יש הרואות בכלה את האישה ש'גנבה' את הבן. הן יאמרו, שאמנם, הן שמחות שמצא אהבה, כך ראוי ורצוי, אך לאחר שנים שבהן התרגלו לקשר קרוב (פחות או יותר) ובעיקר, קשר בלתי אמצעי עם הבן, יש אישה בחייו, והיא משפיעה עליו בתחומים שונים, שותפה להחלטות משמעותיות ואפילו מהווה לפעמים אשת הקשר – שמקבלת הודעות, מעבירה מסרים וכיוב'. (בהערת אגב אציין, ששמעתי חמיות שמדברות בחיוב על כלותיהן, ואומרות ש'אצלנו היחסים נפלאים', בעוד שאני יודעת מכלי ראשון שהמצב לא נתפס כך גם מצד הכלה. עובדה זו מביעה, בעיני, את העובדה שעל פני השטח היחסים בוודאי מתנהלים בנעימות ובקורקטיות, אך אם רק נפשפש יותר לעומק,  נגלה שיש הרבה מטענים לא מדוברים, שעומדים בין השתיים.) אבל לא זו הנקודה שאני רוצה להרחיב עליה הפעם, אם כי זה נושא בהחלט מעניין, שצריך לבדוק לעומק – הקנאה שבין אם לכלתה, כשבתווך נמצא הבן. מתחים במשפחה קיימים תמיד. הם יכולים להיות קשורים לאירוע מסוים, או ליחסים טעונים שלא נפתרו ולא עובדו. מאחר שבמשפחות רבות לא נוהגים לנהל דיאלוג אמיתי, שבו חושפים את הסמוי (צרכים אמיתיים, רגשות מורכבים וכיוב'), מטואטאים הקונפליקטים מתחת לשולחן, אך המתח נשאר. כשהמתח הופך לבלתי נסבל, מחפשת המשפחה מוצא – פתח אוורור לשחרור הלחצים, וקל לה יחסית להשתמש בכלה – שאינה חלק אורגני של המשפחה – למטרה זו. במשפחות רבות הכלות 'מושכות אש' ומהוות מטרה לביקורת מצד בני משפחה אחרים. לפעמים נראה לי, שבשל אפיוני התפקיד של הכלה (ר' מיד), היא "זוכה" לתפקיד הקשה של להיות השעיר לעזאזל של המשפחה, היינו, אותו אדם שמושלכים עליו החלקים הרעים והשליליים שיש לשאר בני המשפחה/הקבוצה, ובדרך זו הם משיגים חוויה של זיכוך. אותם חלקים יכולים להיות רגשות קשים, כמו כעס (ואז רק יווצר מצב אבסורדי, שבו כביכול רק הכלה כועסת או מעוררת כעס), או תכונות לא רצויות או אפילו אחריות לטיב הקשר. מדוע הכלה מעוררת את הרגשות הללו וזוכה בתפקיד הקשה הזה? ראשית, ברקע הדיון יש לזכור את האפיונים הללו בקשר לכלה:

  1. הכלה לא בחרה במשפחה, אלא בבן. ולמרות זאת, עם כניסתה למשפחה, היא מקבלת באופן אוטומטי את כל התפקידים הללו: בת זוג, כלה, גיסה, דודה, אם-הנכדים. כל התפקידים הללו קשורים במערכת מסועפת של ציפיות כלפיה מכיוון כל בני המשפחה, שלא תמיד קשורות לאישיותה וליכולותיה, אלא לתפקיד שבו היא נושאת.
  2. מבחינת הגיל, הכלה היא בת דורו של הבן ושל אחיו ואחיותיו. זאת אומרת, היא חלק מקבוצה, אך מעמדה שונה – היא לא הבת או הבן (של ההורים), היא "אאוט-סיידרית". בניגוד לבעלה, לאחיו ולאחיותיו (וכן, שוב אני מכלילה), האהבה של בני המשפחה (בראש ובראשונה, אהבת ההורים) אליה תלויה בדבר, משמע, בעוד שאהבת ההורים לילדיהם תעמוד לזכותם תמיד, גם במצבים של קונפליקט או בקורת, הכלה לא נהנית ממעמד זה, ולכן תרגיש זרה ואף מודרת במצבים שכאלה.
  3. במשפחות רבות הנשים לוקחות ומקבלות את תפקיד "שרת החוץ והתרבות", משמע, הן אלה שמנהלת את הבית מבחינות רבות, וגם את הקשר עם חברים ובני משפחה. (למשל, הן אלה זו שידרשו לנושא: "איפה אתם בחג?") מצב זה נותן לכלה כוח רב ועלול לשמש כקלף מיקוח מחד, ומאידך, לשים עליה אחריות גם במצבים שבהם היא לא האחראית (הבן באמת העדיף לא ללכת לארוחת יום שישי אצל הוריו).

כניסת הכלה למשפחה יוצרת מפגש בין תרבויות. כמו בכל קבוצה תרבותית אחרת, גם במשפחה שהצטרפה אליה היו נהוגות מסורות מסוימות, נורמות התנהגות ותפיסות עולם. דור הילדים, גם אם בחר להתרחק במידה זו או אחרת ממה שלמד בבית הוריו, עדיין רוחש כבוד למנהגיו ומרגיש מידה כלשהי של שייכות או קרבה (רעיונית או רגשית) לערכים שעליהם גדל. הכלה, לעומת זאת, מגיעה עם דפוסים אחרים ועם תפיסת עולם משלה – תרבות אחרת. ההרגלים שלה ביחס לכל תחומי החיים כמעט, כמו – איך מנהלים קונפליקט, על מה מותר ואסור לדבר במשפחה, איך נכון לגדל ילדים, איך חוגגים אירועים, איך מתלבשים, איך מארחים ומתארחים, מה זה אמא, דודה, בת, ודברים שונים שקשורים לסגנון החיים – כולם יכולים להיות אחרים (ואפילו: אחרים מאוד). גם דפוסי היחסים שיש לה עם אנשים מחוץ למשפחה או בתוכה, ושבהם ניתן לצפות מקרוב, עשויים להיות שונים ולהוות אלטרנטיבה למה שקיים במשפחה (כך, למשל, יצפו בה האחיינים ויגלו כיצד היא מתנהגת בתור אמא ,ואולי גם ידברו על זה בבית). כמו בכל מפגש בין תרבויות, התרבות האחרת מעמידה מראה, שמעמתת כל אחד עם הקונצפציות שלו לגבי עצמו ולגבי משפחתו. השוני שמתגלה – בין אם הוא מעורר קנאה והערכה, או לעג ובוז – יעורר תהליך של השוואה, שיגרום לבני המשפחה להסתכל על עצמם ולהרגיש יותר רע/ יותר טוב עם מה שהם. בעוד שהפערים ונקודות השוני עשויים להוביל להתחדשות, הפרייה הדדית ויצירתיות, הוא עלול להוביל ל'תחרות' סמויה שבה יותקפו חלקים מסוימים, וחלקים אחרים יקבלו הגנה מוגזמת. אני משערת שרמת הקונפליקט תהיה קשורה לרמת הביטחון (של כל אחד בתפיסותיו ובמנהגיו), ובנטיות אישיות, כמו יכולת הסתגלות, מידת הפתיחות, והיכולת לקבל שינויים. כמובן, שגם כימיה וחיבה (או אהבה) ישפיעו גם על הנכונות להיפתח ולקבל. לא קל, והמון גורמים נוספים נכנסים כאן, שמעלים את פוטנציאל ההתלקחות. מה לעשות? אני חוזרת ליחסי חמות – כלה. ראשית, ברור לי, שמה שכתבתי כאן הוא כללי ולעתים גם מוגזם, וככזה, בוודאי לא מתאים תמיד. בטח יש נקודות שלא חשבתי עליהן, ועל מה שכתבתי אפשר להסתכל ולהבין אותו גם אחרת. המטרה שלי היא להאיר את הנושא ולספק קרש קפיצה לכל מי שרוצה לחשוב עליו עוד. בסופו של דבר, אני סבורה שיחסי חמות-כלה יכולים להיות טובים, שכן יש פוטנציאל גדול להצלחתם, ולו בשל העובדה שהשתיים חולקות אהבה גדולה לבן/בעל ולנכדים/ילדים. אבל זה לא יכול לקרות אוטומטית. אם שתי הנשים יכירו בכך שכל אחת מהן מייצגת תרבות אחרת – שאינה בהכרח טובה או נכונה יותר – זו התחלה, ובנקודה זו שום אפיון אחר – כמו גיל, מעמד חברתי או בטחון עצמי – לא ישחק תפקיד. הבנה של הדינמיקה הטבעית הזו, ושל הקושי להיות מוקד להשוואה ולביקורת (עניין הדדי) יכולה לסייע להסתכלות אמפתית על הקשיים שעלולים להיווצר. וההמשך: לקבל בכבוד את המשמעויות של חיים במיזוג תרבויות – לחיות עם פשרה, לקבל את החדש והאחר ולאפשר לדברים החדשים והשונים שהוא מביא עמו לפתח ולהעשיר את הקים. מסקנות אלה יתכנו באם כל אחד מהצדדים יבחן את התרבות שלו בעין ביקורתית ולא מיד יגן עליה ויתקוף את האחר (גם זו מגננה), בגלל הקושי האמוציונאלי הכרוך בכך.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ליאת קימרון  ביום 21/02/2015 בשעה 19:45

    ענת יקרה
    אהבתי מאד !!! את ממש מקיפה את הנושא מהרבה זוויות. כיף לקבל מודעות למורכבות של הנושא. המון תודה.
    ליאת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: